עמידר, החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ נ' פוראני ואח'

החלטה

בפני בקשה למחיקת סעיף 10 בכתב התביעה בשל התיישנות החוב הנטען הנאמד לסך של 24,323.35 ₪.

רקע ועובדות:

חברת עמידר לשיכון בישראל בע"מ (להלן: "התובעת") ניהלה דירה ברחוב אל מונתנבי 5, חיפה הידועה כגוש 10913, חלקה 70 יחידה 6 (להלן: "הדירה").

הנתבעים היו דיירים מוגנים בדירה עד אשר רכשו את הדירה מאת התובעת ביום 27.9.96.

בסעיף 12(ג) בחוזה מכר הדירה הוסכם בין הצדדים כי התובעת תהא רשאית לבצע במקום הנתבעים, בדירה או בחלקים המשותפים של הבניין בו מצויה הדירה, כל עבודות תיקונים ואחזקה שתהיינה דרושות על פי שיקול דעתה.

הנתבעים התחייבו בהסכם המכר להשיב לתובעת את הוצאותיה מיד לאחר דרישה ראשונה בצירוף ריבית והצמדה כחוק החל מיום ההוצאה ועד ליום ההשבה בפועל.

לטענת התובעת היא ביצעה תיקונים בבניין הנתבעים וחובם של הנתבעים בשל תיקונים אלה נאמד לסך של 46,800 ₪ נכון ליום 28.6.11 כפי שיפורט להלן:

סעיף 5 לכתב התביעה: בספטמבר 2008 - ביצעה התובעת עבודה לתיקון קו הביוב בבניין בו מצויה דירת הנתבעים, על פי הזמנה מספר 5011977 וחלקם של הנתבעים בעלות התיקון הנ"ל הוא בסך 2,288.38 ₪ נכון ליום 28.6.11.

סעיף 7 לכתב התביעה: ביוני 2005 – ביצעה התובעת בבנייה ותיקון מהלך מדרגות בהתאם לפסק דין בת.א. 025475/97 לפיו יתוקן וייבנה מהלך המדרגות והצדדים ישתתפו באופן שווה בעלות הבנייה. לטענת התובעת, חלקם של הנתבעים בעלות התיקון הנו סך של 8,593 ₪ (נכון ליום 28.6.11).

סעיף 10 לכתב התביעה: בשנת 2004 – תיקנה התובעת את הליקויים בדירת הנתבעים בעקבות צו סכנה אשר הוציאה עיריית חיפה המכריז על כך שדירת הנתבעים הנה מבנה מסוכן, בהתאם להזמנה מס' 34720169. לטענת התובעת עלות התיקונים בגין העבודות הנ"ל הנה סך של 24,323.35 ₪ (נכון ליום 28.6.11).

טענות ההצדדים:

לטענתה התובעת, עילת התביעה מתגבשת מיום התשלום בפועל של התובעת ולא מיום סיום העבודות. ביום 1.8.04 הוציא הקבלן מ.ג.א.ד ניהול השקעות בע"מ חשבונית וביום 15.9.04 העבירה התובעת את התשלום על סך 87,590 ₪, לפיכך, עילת התביעה כנגד הנתבעים התגבשה ביום 15.9.04.

התובעת טענה כי הגישה את תביעתה ביום 27.9.11, המדובר בשיהוי של ימים בודדים (12 ימים) והלכה מיוסדת היא כי שיהוי כשלעצמו בתביעה לביצוע בעין אינו עומד לתובע כמכשול אלא אם מתקיימים שני תנאים: שיש לראות בשיהוי משום ביטוי לוויתור או ייאוש של התובע ושעקב השיהוי הורע מעמדו של הנתבע.

התובעת טענה כי מעולם לא זנחה את תביעתה שכן היו פניות והתכתבויות עם הנתבעים לסור ולהסדיר חובם, כמו כן, אין בתביעה משום חוסר תום לב שכן המדובר בתיקונים שביצעה התובעת לצורך הסרת צו סכנה – ועל כך אין כל מחלוקת.

לעניין אי רישום זכויותיהם של הנתבעים בלשכת רישום המקרקעין על הדירה שרכשו הנתבעים מאת התובעת, טענה התובעת כי כרגע היא נמצאת בעיצומו של הליך התיקון וכי רק לאחר ביצוע התיקון תפעל התובעת במידי לרישום זכויות הדיירים הרוכשים בטאבו.

עוד הוסיפה התובעת כי צו הבית המשותף נרשם ביום 16.11.10 ולאור דרישת בעלי תת חלקה 70/2 בוצעה השלמת עסקה ונמכרה להם קרקע בשטח 203 מ"ר וזאת לאחר מועד רישום צו הבית המשותף.

מנגד, טוענים הנתבעים כי התובעת מודה בסעיף 5 לתגובתה לבקשה לדחיית התביעה בשל התיישנות, כי עילת התביעה התגבשה ביום 15.9.04 ומשכך היה על התובעת להגיש תביעתה לכל היותר ביום 14.9.11, אך התביעה הוגשה ביום 27.9.11, שבועיים לאחר תום תקופת ההתיישנות ומשכך יש לדחות את דרישת התובעת לסכום החוב המופיע בסעיף 10 לכתב התביעה.

עוד טענו הנתבעים כי פסקי הדין המצוטטים בתגובת התובעת מתייחסים לטענת השיהוי אשר אינה רלבנטית בענייננו. עסקינן בטענת התיישנות ולבית המשפט אין כל שיקול דעת וסמכות אלא להיצמד להוראות סעיפים 5 ו – 6 לחוק ההתיישנות התשי"ח – 1958, (להלן: "חוק ההתיישנות").

באשר לאי רישום זכויותיהם של הנתבעים בלשכת רישום המקרקעין על הדירה שרכשו מהתובעת, טענו הנתבעים כי אין בתגובת התובעת התייחסות עניינית לסיבת אי הרישום.